מוצא ("ארזה"), 20.4.1948
לש' שלום!
ובכן אני ממלא את בקשתך וכותב לך על חוויותי: מקץ 24 שעות, לאחר שצורפתי למחלקת החבלנים, הספקתי כבר לטעום טעמו של קרב אש הגון. הגדוד שלנו קבל הוראה לצאת לירושלים, כדי להחליף גדוד אחר שחנה עד כה בסביבות ירושלים. קסטל, הדרך להדסה, שיח ג'ראח וכו' - הם-הם המקומות שעלינו "לדאוג להם".
לפי חשבונות המפקדה וכן לפי העתונות הדרך לירושלים בידנו היא, ולפי זה נהגנו בנסיעה, אך כשהגענו ל"דיר איוב" ול"באב אל וואד" פתחו עלינו אש קטלנית. הייתי בקרב כארבע שעות. היה זה משהו מאוד בלתי נעים ובחפץ לב הייתי מוותר עליו. הערבים "הרביצו" ברובים וב"שפאנדאו" וגרמו לנו אבידות רבות. בשעה שאני כותב לך את המכתב, בשעה 18:00 בערב, נמצאות עוד בקרב כשתי פלוגות ואין עדיין סיכום של ההרוגים והפצועים, אבל לפי אומדנה זהירה מגיע המספר ל-10 הרוגים וכ-30 פצועים.
כשיצאתי הנה פחדתי קצת (הרי ראית). אמרו, שאחרי הקרב הראשון ארגיש את עצמי יותר טוב, אבל אין זה נכון. ביחוד איני מרוצה מה"ג'וב" שלי: חבלה. אני נמצא במחלקה אחת עם ד' והוא מרגיש את עצמו כדג במים.
מה נשמע אצלכם? כתבתי מכתב להורי לפי הכתובת של "סידני עלי". מכתב שני אינני רוצה עדיין לכתוב, כי אפשר לגלות את מקומי לפי החותמת. אם תוכלי תגשי אלי הביתה ותודיעי שראית אותי, או שבאיזו דרך אחרת ביקשתי למסור שבינתיים (את זה אל תגידי) שלום לי.
פה נתנו לגדוד שלנו פרסום רב לפני בואו ואמרו שאנחנו "נגמור" עם שיך-ג'ראח, ושאר מאורות המרצחים. אני אינני מרוצה מהפרסום הזה. כאשר תהיה לי כתובת קבועה אודיע לך.
לאבא, אמא, רותי ומנחם היקרים, שלום!
את המכתב הזה אני כותב לכם ממעלה החמישה. אני נמצא עתה בית-הבראה, שבו בילית אתה, אבא, את ימי החופשה שלך, ואם כי למטרות אחרות לגמרי- הרי שאני בכל זאת, דרך אגב, מבריא.
הנוף פה הוא "אדיר" ואני לפעמים שוכח, שבכלל ישנה מלחמה.
השתדלתי עד כה להעלים מכם את מקום המצאי, אבל, כפי הנראה, שכל שקר מוכרח להתגלות, ואני מוכרח עתה לגלות לכם את האמת: מיד עם התגיסותי נשלחתי לירושלים ועוד בהיותי בבית- כשסיפרתי לכם על "סידני עלי" - ידעתי בדיוק לאן אני נוסע. בודאי רוגזים אתם עלי כהוגן על שקפצתי לאש, אבל צריכים אתם להבין אותי: הפסקתי את הלימודים כדי להלחם ואם להלחם הרי להלחם ממש! פגשתי כאן הרבה חברים והם כולם במצב רוח טוב ו'מבסוטים'.
שלכם
בית החולים "ביקור חולים", ירושלים, 26.5.1948
לאבא, אמא, רותי ומנחם היקרים, שלום!
כפי הנראה, שהמלחמה נסתיימה בשבילי. אני שוכב עתה פצוע בבית החולים "בקור חולים" בירושלים ומחכה שיעבירוני לתל-אביב, כאשר רק תפתח הדרך. מצבי די טוב והוא הולך ומשתפר, אבל אני חלש מאוד. נפצעתי בחזה בשעת התקפה על גבעה אחת בסביבות שיך-ג'ראח. בזמן הנסיגה קבלתי כדור.
מה נשמע אצלכם? מה נשמע בבית? איך עברו עליכם המאורעות האחרונים? כתבו מהר ובהקדם. הייתי כותב יותר, אבל הכתיבה מייגעת אותי מאוד.
שלכם.